<h1>תמים דעים להראב"ד סימן מ"ז</h1>
<h2>דף עא:</h2>
וע"א שאמר לישראל השאילני סרבלך ולוה לי עליו ברבית והלך ולוה עליו מישראל בפני הע"א או שלא בפני הע"א מאי. תשובה אם מסר לו סרבלו בתורת שאלה וחזר ולקחו ממנו ללות עליו ולוה מישראל חבירו בפני הע"א או שלא בפניו מותר דכיון דמסרו לידו בשאלה הרי הוא של ע"א וכבר התרנו למעלה את זה. אבל אם לא מסרו בין בפניו בין שלא בפניו אסור שאין שליחות לע"א והוה ליה ערב. וכבר אמרו שאין ישראל נעשה ערב בשביל ע"א אלא אם קבל עליו הע"א שלא לדחותו אצל ערב תחלה וזה יותר מערב שהרי מסר לו משכון מיד משלו וזה המלוה אינו הולך עוד אחר הע"א הלוה והרי הוא אומר לו מיד נלך אצל ערב ואצל משכונו. וע"א שאומר לישראל טול משכון זה ולוה עליו כך וכך ואם לא תמצא עליו כך הוסף לו עליו משלך וכן עשה בפניו או שלא בפניו אין אני רואה בכאן שום איסור ושותפים הם עליו מ"מ כיון שאין אחריות המשכון על ישראל הראשון והוא שליח מותר ואיני מוצא בו טעם איסור ואם יבא אז נתחכם לו. וע"א שלוה מעות מישראל ברבית ושם ישראל ערב בקרן וברבית. כבר אמרנו לפי דרכנו שאינו מותר אלא אם קבל עליו הע"א שלא לדחות את המלוה אצל הערב כל זמן שיש בידו לפרוע. ואע"פ שיש מהנדזין בדבר ואומרים כי מה שאמר בגמרא דאיזהו נשך בענין ערב כגון שקבל עליו לדון בדיני ישראל הא לא קבל אסור לעשות לו ערב לרבית דוקא ישראל שלוה מע"א ושם ישראל ערב ואם קבל הע"א שלא לילך אצל ערב תחלה אז מותר לישראל להיות לו ערב ואי לא אסור. אבל ע"א שלוה מעות מישראל ושם ישראל חבירו ערב אין חוששין על הע"א הלוה בין קבל בין לא קבל לפי שהערב כיון שאין לו דין אלא עם ישראל חבירו לעולם הוא אומר לו לך אצל בעל חובך כי אני ואתה ישראל אנו ואיני פורע לך עד שתתבע את הע"א הלוה מעתה הע"א הוא הלוה ולא ישראל הערב בזה יש מהנדזין ולא יספיק להם טעם הלכך אסור ליקח ממנו רבית ואם לקח אין מחזירין אותו כדין.
